בעבודת הגמר שלי השנה התמקדתי בכל סגנונות הריקוד השונים, וחשוב לי להדגיש שכל תמונה שיצרתי הייתה שונה ומיוחדת בפני עצמה. המטרה שלי הייתה להראות איך סגנון הריקוד קשור למיקום שבו צילמתי את הסטילס – כלומר, איך הלוקיישן משפיע על התחושה של הריקוד והאווירה בתמונה. בנוסף, דאגתי לצבעוניות ולנראות של כל תמונה כדי לתת לה חיים ולהבדיל אותה מהתמונה הקודמת, כך שלכל אחת יהיה סיפור משלה.

התהליך כלל מחקר על סגנונות הריקוד השונים, בחירת לוקיישנים מתאימים, וכמובן עבודה עם התאורה והקומפוזיציה כדי להבליט את התנועות והרגשות של הרקדנים. רציתי שהכל יהיה מאורגן ומדויק, כדי שכל תמונה תצליח להעביר את המסר והאווירה בצורה הברורה והעוצמתית ביותר.

-רפלקציה אישית

אני חייבת להגיד שהשנה הזו הייתה מלאה באתגרים, ולפעמים ממש לא היה קל. היו רגעים שבהם הרגשתי תקועה, לא ידעתי איך להתקדם, או שהייתי לחוצה מהתהליך. אבל דווקא בזכות האתגרים האלה למדתי הרבה על עצמי. הבנתי שגם כשקשה ויש בעיות, אני מסוגלת לפתור אותן ולהמשיך קדימה. זה נתן לי המון ביטחון בעצמי וביכולות שלי.

דרך העבודה הזאת גיליתי עוד דברים על עצמי – למשל, שיש בי סבלנות ויכולת להקשיב למה שהעבודה דורשת, גם כשזה אומר לשנות את התוכניות או לחשוב על פתרונות יצירתיים במקום להילחץ. למדתי להעריך את הפרטים הקטנים, כמו הצבעים, התאורה והמיקום המדויק, כי דווקא הם עושים את ההבדל הגדול בתוצאה הסופית.

עוד משהו שפתאום נפתח לי – העבודה עזרה לי לראות את עולם הריקוד בצורה שונה לגמרי. בתור מישהי שרוקדת כבר כל החיים, תמיד חשבתי שאני יודעת הכל על ריקוד, אבל התהליך הזה לימד אותי שיש עוד כל כך הרבה ללמוד ולהבין. הצילום וההתבוננות העמוקה על סגנונות שונים נתנו לי פרספקטיבה חדשה ופתחה לי את העיניים אל העולם המורכב והיפה של הריקוד.

בנוסף, העבודה עזרה לי להתחבר יותר לעולם הדינמי והיפה של הריקוד. הצילום בסטילס מאפשר לעצור רגע ולהראות את היופי שבתנועה, וזה נתן לי הזדמנות לראות את הריקוד מזווית חדשה. אני מרגישה שהצלחתי להביא משהו אישי וייחודי בכל תמונה, וזה מחזק אותי להמשיך ליצור ולהתפתח.

בסופו של דבר, העבודה הזו הייתה לא רק על הריקוד והצילום, אלא גם על התהליך שלי כלומדת ואדם. היא לימדה אותי להאמין בעצמי, להתמיד גם כשקשה, ולהעריך את היופי שבכל רגע ופריים.