הפיצ שלי
ריקוד הוא דרך לבטא את עצמך בלי מילים, ריקוד הוא צורת אמנות והבעה גופנית שבה אנשים מניעים את גופם בקצב, לרוב בליווי מוזיקה. ישנם סוגי ריקוד רבים ומגוונים, וכל אחד מהם מבטא תרבות, מסורת או סגנון ייחודי. ריקוד משמש כאמצעי אישי לביטוי רגשי וגופני.
קיימים סגנונות ריקוד שונים ברחבי העולם כמו בלט קלאסי, ריקודי עם, ריקוד מודרני, היפ הופ, סלסה, טנגו, ג’אז ועוד. כל סגנון דורש מיומנויות שונות, והוא מעורר תחושות ייחודיות בקרב הרוקדים והקהל.
בחרתי לעסוק בנושא זה כיוון שריקוד הוא כמעט כל היום שלי,
לאמא שלי יש סטודיו לריקוד כבר 25 שנה ואני רוקדת בו מגיל 2.5, התחרתי בארץ ובעולם בהמון תחרויות והגענו להישיגים גבוהים. מכיתה י אני גם מלמדת בסטודיו וכל פעם שאני מלמדת בנות חדשות אני רואה איך הן לאט לאט מכירות ונפתחות לעולם הריקוד ומגלות כמה שזה כיף ומדהים.
בפרוייקט שלי אני רוצה להראות לכולם את עולם הריקוד, כמה שאפשר לבטא את עצמך בלי לדבר, שאפשר להעביר רגשות רק בתנועה אחת קטנה ובעצם שאפשר לספר סיפור תוך כדי ריקוד.
במישור הוויזואלי אני הולכת לצלם רקדנים ורקדניות תוך כדי שהם עושים תנועות של ריקוד ובעצם איך שהם יכולים לרקוד ולהעביר מסר ורגש
אני מתכננת להשתמש בעומק שדה רדוד בשביל להדגיש את הרקדנית ולא את הרקע, אני אשלב אלמנטים כמו צילום בשחור לבן, משחק עם אור וצל ושילוב של צילום סטודיו וחוץ
בשביל להראות שאפשר לרקוד בכל מקום, ובכל מקום המסר והרגש הוא שונה.